ניצולי השואה עם בוגרי עלה ירוק

דף מידע מספר 171 בנושאים חברתיים:

קישור למקור

האם יש מקום ללגליזציה לסמים קלים?

רקע

בשנים האחרונות מתנהל ויכוח בנושא יחס החברה הישראלית לסמים הקלים, על רקע העובדה כי מדינות רבות במערב (שוויץ, בלגיה, פורטוגל, אנגליה, קנדה, הולנד ועוד) מסירות את הסנקציות הפליליות המתלוות לעישון והחזקת קנביס.

הויכוח נידון בשני מישורים עיקריים – לגליזציה של הסמים הקלים ודה-קרימינליזציה של המשתמשים בסם.

הקנביס, שם כולל למריחואנה וחשיש, הוא צמח לא רעיל הנמצא בשימוש האנושות כבר למעלה מ5000- שנה כתרופה, וכמקור לסיבים, לנייר, אוכל, דלק, שמנים, צבעים ועוד. כיום ישנם כ200- סוגים שונים של מריחואנה בשוק הסמים, הנבדלים זה מזה בחוזק שלהם, כלומר, בריכוז החומר הפעיל בסם הנקרא THC.

הדיון הציבורי נסוב סביב המונח לגליזציה, שמשמעותו היא חקיקה חדשה, או ביטול חקיקה קיימת, המביאה למצב לפיו השימוש העצמי בסמים (לא סחר בסמים, האסור על-פי חוק) בכללם או בחלקם, יהיה מותר על פי חוק. המצב בישראל כיום הוא, שהשימוש בסם, מכל סוג שהוא, כולל המריחואנה, אסור על פי חוק.

לאור ההתעניינות הציבורית לה זוכה הנושא, וחשיבותו הרבה לחברה הישראלית, נשמעים קולות של מתנגדים מחד ותומכים מאידך, למתן לגליזציה לסמים הקלים. להלן נציג את עיקר הטענות משני צידי המתרס.

מתנגדי הלגליזציה

מתנגדי הלגליזציה טוענים כי, גם הסמים המכונים "קלים" פוגעים במשתמשים בהם, ולכן אסור לתת להם לגיטימציה. לדבריהם, השפעת הסמים באה לידי ביטוי לא רק בפגיעתה השלילית בפרט הצורך את הסמים, אלא גם בפגיעה בסביבתו הקרובה ובחברה בכלל. דוגמא לכך היא השפעתו השלילית של הסם על זמני התגובה ותפיסת המרחב של הפרט, הגורמים לירידה בכושר הנהיגה שלו.

הלגליזציה, לטענת המתנגדים לה, לא תחסל את רווחי סוחרי הסמים, וראיה לכך הם רווחי העתק של חברות הטבק ויצרני האלכוהול.

בנוסף, היא תגדיל מספר המשתמשים שעד היום נרתעו מהשימוש בסמים בגלל אי החוקיות הכרוכה בכך, במיוחד בקרב הנוער, ודוגמא לכך היא הצריכה החופשית של סיגריות, המביאה בני נוער רבים לעשן, דבר שהיה נמנע אם היה אסור בחוק.

לדעת המתנגדים, לא קיימות ראיות מוצקות לכך שהלגליזציה מביאה לצמצום הפשיעה. דווקא הדוגמא ההולנדית, עליה מצביעים תומכי הלגליזציה, העלתה את השימוש בסמים ואת הפשיעה והפכה את הולנד למרכז סחר עולמי בסמים. רשויות החוק המקומיות והאירופאיות משקיעות מאמץ אדיר במלחמה בכך, ועושות זאת בהצלחה מוגבלת.

תומכי הלגליזציה

תומכי הלגליזציה פועלים משני שיקולים עיקריים: רצון להגן על משתמשי מריחואנה מדחיקה לשוליים, הנגרמת עקב מעצר ותביעה פלילית, והבנה כי הפרדה בין שוק הסמים ה"קלים" וה"קשים" תקטין את חשיפת משתמשי הקנביס לקוקאין, הרואין ואקסטזי, המוגדרים כסמים קשים. לטענתם נמצא, כי בהשוואה לסמים אלה, מריחואנה מהווה סיכון קטן למשתמשים.

בהקשר של השיקול הראשון, טוענים התומכים בהפיכת השימוש בסמים הקלים לחוקי, כי יש להפסיק ולהתייחס לצרכני המריחואנה כעבריינים – כלומר יש להחיל הליך של דה-קרימינליזציה, שיוביל להתייחסות למשתמשים בסם כאנשים הזקוקים לתמיכה ולטיפול פסיכולוגי ורפואי על מנת להפסיק את השימוש המופרז, ולא כעבריינים.

לטענתם, הממשלה מוציאה קרוב ל250- מליון ש"ח בשנה, במאבק בצרכני הקנביס (שעות שוטרים, חוקרים, שופטים, סוהרים, החזקת כלואים, קציני מבחן וכו'), שניתן להקצותם באופן יותר קונסטרוקטיבי ופחות נגטיבי.

כמו כן, קיימים ממצאים סטטיסטיים שנאספו ע"י גופים ממשלתיים, המראים כי אחוז מעשני הקנביס עלה ב20- השנים האחרונות באופן דרמטי, ושהגיל בו בני נוער מתחילים לעשן הולך ויורד, כך שקבוצת האנשים שמוגדרים כעבריינים הולכת וגדלה.

לגליזציה, או אי הפללה של משתמשים, תוכל להפנות משאבים אלו לטיפול אמיתי בבעיה של שימוש בסמים בכלל האוכלוסיה, ולתגבור החינוך למניעת השימוש בהם.

הצורך לעדכן את חוק המריחואנה נובע, לדבריהם, מההכרה שהפללת מספר כה רב של אזרחים (20,000 איש בשנה), אשר רובם הגדול הנם צעירים שומרי חוק בד"כ, גורם נזק גדול יותר לאותם אזרחים ולחברה בכלל, מאשר העישון עצמו.

בהיבט הבריאותי – להוציא את הנזקים הכרוכים בעישון מכל סוג שהוא, התופעות השליליות של שימוש במריחואנה אינן שונות מתופעות לוואי הקיימות בתרופות אחרות, וכל שכן באלכוהול.

לטענתם, הנזק העיקרי מהקנביס נובע מאיסורו בחוק ומהיחשפות המשתמשים לסוחרי סמים בשוק השחור, אשר מטרתם העסקית היא מכירת סמים הזייתיים, או סמים קשים וממכרים. המצב הנוכחי, בו הקנביס אינו מופרד מהסמים הקשים מבחינת החוק, מונע את קיומו של רף פסיכולוגי-הרתעתי המשמש גבול בין צריכת סמים קלים לאחרים. בנוסף, אי ההפרדה בין סמים קלים וקשים יוצרת כשל בהסברה הממשלתית נגד סמים, כאשר בעיני החוק השימוש בקנביס כמוהו כשימוש בהרואין.

תימוכין לטיעוניהם הם מוצאים בדו"ח של המכון לרפואה ,U.S. INSTITUTE OF MEDICINE שהוזמן ע"י ממשלת ארה"ב ופורסם בשנת 1999. בדו"ח נמצא כי רוב צרכני הסמים מתחילים בצריכת אלכוהול וניקוטין לפני מריחואנה, ובדרך כלל לפני שהם בגירים, כלומר – רק לעיתים נדירות המריחואנה היא השער הראשון לסמים לא חוקיים. בנוסף, נכתב בדו"ח, כי אין עדויות חד משמעיות לכך שהשפעות סם המריחואנה קשורות בקשר סיבתי לשימוש בסמים לא חוקיים (הסמים הקשים).

כנגזרת מכך, תומכי הלגליזציה תומכים בדה-קרימינליזציה של השימוש בסמים. לדעתם, על החברה לפתח אמצעי הסברה מתאימים (כפי שנעשה עם סיגריות ואלכוהול) על מנת לשמר את המסר של אי-לגיטימציה ובכך להשפיע בצורה טובה יותר על צרכני הקנביס ולהשיג את מטרתה הראשונית – מניעת והפחתת השימוש בסמים מכל סוג שהוא.

הם מנמקים את תמיכתם בכך ב3- מישורים: האחד הוא, שיש לראות במשתמשים אנשים הזקוקים לטיפול, ולא עבריינים, ולכן אין לפעול כנגדם באמצעות החוק, אלא לסייע בידם באמצעות גורמים פסיכולוגיים ורפואיים. שנית, יש להפריד בין המשתמשים שימוש עצמי בסם ובין סוחרי הסמים, שכנגדם יש לדעתם להמשיך את האכיפה בפעולה נמרצת ע"י הרשויות המבצעות; ושלישית, הם תומכים בהפניית משתמשים לאפיק טיפולי במקום לאפיק פלילי כאשר מדובר בעבירה ראשונה של שימוש בסם.

סיכום

בתהליך קבלת ההחלטה באם להביא למצב של לגליזציה בתחום הסמים הקלים, יש לשקול את התועלת מול העלות לפרט ולחברה. במקרה זה, מאחר ולשימוש בסמים יש השלכות, לא רק על הפרט הבודד, כאמור, אלא גם על סביבתו הקרובה ועל החברה בכלל, יש לתת משקל רב יותר לתועלת החברתית. מצב של לגליזציה שלא יבוצע בצורה זהירה מספיק ושלא ילווה בהתניות והגבלות רלוונטיות, עלול להיות בעל השלכות שליליות נרחבות.

מאידך, החלתה של דה-קרימינליזציה בתחום הסמים הקלים, תחת תנאים מסוימים ותוך התייחסות לכל מקרה לגופו, עשויה לשפר את תועלתו של הפרט, הנחשב כיום לעבריין, והן את תועלתה של החברה בכללותה.