ניצולי השואה עם בוגרי עלה ירוק

מאת עפרי אילני

תיאוריה: הטקסים של בני ישראל כללו שימוש בחומרים פסיכואקטיוויים

	הפרופ' שנון. הטקס בהר סיני מזכיר לו חוויה שעבר באמזונס
	תומר אפלבאום / באובאו

"וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן" – כך מתואר בספר שמות החיזיון רב הרושם של מעמד מתן התורה בהר סיני. מאז נכתב תיאור זה, הוענקו אין ספור פרשנויות למשמעותה של "ראיית הקולות" שחוו בני ישראל במדבר. אך כאשר הפרופ' בני שנון, מרצה לפסיכולוגיה קוגניטיווית מהאוניברסיטה העברית בירושלים, קורא את הפסוק, הוא מזכיר לו חוויה הזייתית שעבר כאשר נסע ליערות האמזונס ושתה שם שיקוי בשם איאואסקה, הגורם למי ששותה אותו לראות חזיונות רבי עוצמה. "אם מסתכלים במעמד הר סיני, יש שם כמה דברים שמזכירים את החוויות שהכרתי משימוש בשיקוי הזה. אחד הדברים האופייניים הם סינאסתזיה: חוויה ויזואלית שנוצרת מצלילים".

במאמר שפירסם השבוע בכתב העת Time and Mind, מציג שנון תיאוריה פרובוקטיווית: הטקסים הדתיים של בני ישראל כללו שימוש בחומרים פסיכואקטיוויים שהיו מצויים במדבר סיני ובנגב, ומשה עצמו השתמש בצמחים כאלה. "אין לי הוכחה ישירה לפרשנות הזאת, אבל גם אי אפשר לצפות שתהיה. נראה לי הגיוני שקרה משהו במצב התודעה של האנשים. יש סיפורים אחרים בתנ"ך שמוזכר בהם שימוש כזה בצמחים: למשל סיפור פרי עץ הדעת בגן עדן. הוא מראה שאנשים חשבו שאם לוקחים פרי כלשהו לפה מקבלים דעת".

משה במעמד הר סיני בציור של גוסטב דורה. חוויה ויזואלית

שנון, לשעבר ראש החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, התנסה לראשונה בשימוש באיאואסקה ב-1991 בברזיל. "מצאתי את עצמי מוזמן לטקס דתי בצפון האמזונס, שהתבסס על שימוש באיאואסקה. הייתי אז בלי ניסיון וידע, והיו לי חוויות של חזיונות, שהיו להם גם קונוטציות רוחניות-דתיות. במהלך השנים נכנסתי מאוד עמוק לשיקוי האמזוני הזה". מאז, הוא התנסה בשימוש בו מאות פעמים. הוא גם פירסם ספר על השימוש בצמח זה, המבוסס על חוויותיו שלו ושל מאות אנשים אחרים שהשתמשו בצמח.

לדברי שנון, "כבר יותר מעשרים שנה מסתובבות היפותזות שמקשרות את ראשיתן של דתות לשימוש בחומרים פסיכו-אקטיוויים. זה עלה בהקשר של הדת ההינדואיסטית הקדומה, דת זרתוסטרא הפרסית וכמובן הדתות של האצטקים, האינקה והמאיה". שנון סבור שבני ישראל השתמשו בשני צמחים שמצויים במדבר סיני ובנגב: אחד מהם הוא השבר הלבן, חרמל בערבית, חומר הגורם להזיות שבו משתמשים הבדווים עד היום. אלא שצמח זה אינו מזוהה עם אף צמח המוזכר בתנ"ך. צמח נוסף שבו השתמשו בני ישראל – לטענתו של שנון – הוא השיטה, שלדבריו מכילה אף היא חומרים הזייתיים. השיטה מוזכרת פעמים רבות בתורה, וממנה היה בנוי המשכן. לדברי שנון, הוא עצמו שתה בדרום אמריקה שיקוי שהוכן ממין אחר של שיטה, ושגרם לחוויה דומה לזו שגורם האיאואסקה.

שנון מזהה טביעות אצבע של צמחים הזייתיים גם בסיפור הסנה הבוער. "חותנו של משה, יתרו, היה קוסם שהכיר את המדבר ואת מה שצומח בו", הוא אומר. "משה מסתכל בסנה ?והסנה איננו אוכל'. כשאתה משתמש בצמחים כאלה, אתה מרגיש כאילו עברה כל ההיסטוריה, אבל למעשה כשמסתכלים בשעון רואים שלא עברו שתי דקות. לכן משה חשב שהסנה לא אוכל, כלומר שהוא היה צריך להישרף בפרק הזמן הזה והוא לא נשרף. ותוך כדי כך הוא שמע שאלוהים דיבר אליו". עם זאת, שנון מדגיש ש"לא כל אחד שהיה משתמש בצמח כזה מביא את התורה. בשביל זה צריך להיות משה". כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=960583&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0