ניצולי השואה עם בוגרי עלה ירוק

מאת עפרי אילני

תיאוריה: הטקסים של בני ישראל כללו שימוש בחומרים פסיכואקטיוויים

	הפרופ’ שנון. הטקס בהר סיני מזכיר לו חוויה שעבר באמזונס
	תומר אפלבאום / באובאו

“וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן” – כך מתואר בספר שמות החיזיון רב הרושם של מעמד מתן התורה בהר סיני. מאז נכתב תיאור זה, הוענקו אין ספור פרשנויות למשמעותה של “ראיית הקולות” שחוו בני ישראל במדבר. אך כאשר הפרופ’ בני שנון, מרצה לפסיכולוגיה קוגניטיווית מהאוניברסיטה העברית בירושלים, קורא את הפסוק, הוא מזכיר לו חוויה הזייתית שעבר כאשר נסע ליערות האמזונס ושתה שם שיקוי בשם איאואסקה, הגורם למי ששותה אותו לראות חזיונות רבי עוצמה. “אם מסתכלים במעמד הר סיני, יש שם כמה דברים שמזכירים את החוויות שהכרתי משימוש בשיקוי הזה. אחד הדברים האופייניים הם סינאסתזיה: חוויה ויזואלית שנוצרת מצלילים”.

להמשך קריאה »

צפו בנאום של יו”ר עלה ירוק בפרלמנט האירופי. Loading...

אם אינך רואה כתוביות, יש ללחוץ על CC 

הורדת תוכן הנאום

היום עלה ירוק היא המפלגה היחידה המציעה אפשרות שרירה לצירוף ישראל לאיחוד האירופי כחלק ממכלול פתרונות לא אלימים באזור, תוך הבטחת שמירת אופיה הייחודי של ישראל כמדינת היהודים.

אל תתבלבלו בפעם הבאה ותצביעו לגמלאים, לירו$ים או לכל מפלגת חארטה אחרת. תעיזו לשים את הפתק הירוק. תזכרו שהדור של סבא וסבתא שלנו נזקק לתעוזה רבה בהרבה. אם הם הצליחו אין סיבה שאנחנו לא נצליח להגשים חזון צנוע יותר ומציאותי. תשכחו מהתקשורת והפוליטיקאים שמספרים לכם שאנחנו מפלגה הזויה – הם ההזויים. את מה שדור הסבים הצליח להשיג – דור ההורים מאיים לאבד. זה תלוי בך. תיכנס לפעילות או לפחות תצביע. ואל תהיה ז ב ע

“שלום, אני סבור שניזקה של המלחמה בסמים, קלים כקשים, עולה על התועלת שבה. עמדתי אינה מבוססת על עקרון חופש הפרט, אלא על שיקולי עלות-תועלת. אסביר בקצרה: ציבור צרכני הסמים, ובמיוחד הסמים הממכרים מאד, הוא ציבור צרכנים שבוי שישלם כל מחיר עבור הסחורה. ככול שהאכיפה מצליחה  לצמצם את כמות הסחורה בשוק, עולה מחירה. כאשר עולה מחירה, נאלצים צרכני הסמים לבצע פשעים רבים יותר כדי שיהיה ביכולתם לקנות סחורה יקרה יותר. זה מעגל פתאים: המלחמה במה שהוגדר ע”י החברה כפשע, גורמת להתגברות הפשע, העולה לחברה במחיר גבוה יותר מאשר אספקת סמים במחיר סביר לכול מי שמתעקש לדפוק את עצמו. את סכומי העתק שייחסכו אפשר להפנות להסברה ולגמילתם של מי שחפצים בכך. ככל הידוע לי, מריחואנה מזיקה, אבל איננה מזיקה יותר מכמויות מופרזות של חמאה, וכשם שאיני רוצה שיימנעו מחובבי חמאה למרוח את פרוסות לחמם בשכבות עבות של מזון רווי כולסטרול, כך אינני רוצה שתיאסר צריכת המריחואנה.אין צריך לומר, שאיני משבח את זללני החמאה, כשם שאיני מייחל לכך שאנשים יתמסטלו.”
 
ירון לונדון

מתוך: הבלוג של אריה10,

 http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=468624&blogcode=8052349

נושא המריחואנה די פופולארי בימים האלו. בעצם מתי הוא לא היה פופולארי? “אוהבי הג’יונט” קיימים כבר הרבה שנים, וגם העמדה הפוליטית בנושא עישון הסמים הקלים לא משתנה עם השנים.למשל,בשנות השישים בארה”ב הממשלה יצאה במלחמה הסוערת נגד עישון המריחואנה. אנשים עישנו מריחואנה בתור המחאה נגד פעולות של הפוליטיקאים והבעת שאיפה לחופש ועצמאות. בשנות השבעים המצב לא השתנתה בהרבה אך חל גידול במספר התנועות נגד החרמת החוקים האוסרים עישון ואחזקה של מריחואנה לצורכים אישיים. המלחמה הפוליטית נגד העישון נמשכה גם בשנות התשעים, כאשר חל גידול משמעותי במספר המעשנים בקרב מבוגרים (קודם ה”סם” היה נפוץ בעיקר באוכלוסיית הנוער).

להמשך קריאה »