בימים אלו, בהם חיזבאללה משתלט על לבנון ומתכונן להיכנס בנו בכל הכוח -

בימים אלו, שראשי המדינה עסוקים בהתעשרות על חשבוננו ועיניהם עצומות -

ישראלי אחד פועל ללא לאות להעצמת כוחם של המחבלים מצפון – בכסף, במידע מודיעיני ובחשיפת מעל מליון אזרחים ישראלים לחומרים לא מבוקרים / מפוקחים המגיעים מדרום לבנון לישראל.

האיש הוא שמאי גולן – הדובר של הרשות למלחמה בסמים.

ראשי הרשות למלחמה בסמים מתחלפים מדי פעם כש"נבחר" ראש ממשלה חדש. זהו מינוי פוליטי שניתן כפרס לאנשי ביטחון על פי רוב שפורשים מהשרות ואינם מסוגלים לעשות כלום. הם, בורים לחלוטין בתחום הסמים, ממונים לעמוד בראש הרשות.

רק אדם אחד – שמאי גולן – הוא זה שמכתיב את דפוסי הפעולה של הרשות, המבוססים על הפחדה וטמטום. פעם מראים ילדים נחטפים, פעם סיגריה הופכת למזרק, לפעמים ילדה מרגישה רדופה והפעם הגדיל לעשות ויצא בקמפיין חדש על פיו כל סטלן הוא לא פחות מאשר טרוריסט המסייע לחיזבאללה.

והאמת? האמת היא שאם מעל מליון אזרחים, כ-20% מהישראלים, בוחרים לעשן – צריך לווסת את התחום ולא להילחם בו בטפשות. האמת היא שכיום אנו מעבירים מליארדי שקלים בשנה לחיזבאללה, ערוצי מודיעין, חושפים את בריאותנו למחבלים ועוד… זה מסוכן וזה מטומטם.

העובדה ש"מיליון ישראלים משתמשים בסמים קלים" לא מצביעה על-כך שמיליון ישראלים מנהלים את חייהם תחת שכרון-חושים מתמשך, "סאטלה" בלשון העם, אלא לכל היותר על העדפות הבילוי של מרביתם. היא רלבנטית בערך כמו העובדה ש"חמישה מיליון ישראלים שותים אלכוהול בתדירות כזו או אחרת" – סם קטלני ומסוכן בהרבה מהמריחואנה. בשני המקרים הכמות והנסיבות הם אלו המעידים על האיכות.

ההתייחסות האולטימטיבית לכאנאביס כאל רע ומשחית, הן בתקשורת והן בדעת-הקהל השלטת, מספרים יותר מכל על ההצלחה הגורפת ומשוללת העובדות שנוחלת שטיפת המוח המאורגנת. הפחדה שיטתית זו של המושכים בחוטי ההון והשלטון לא עומדת בקנה אחד עם שורה ארוכה של ממצאים מדעיים בזכות הסמים הקלים ותרומתם לבריאותו הנפשית והגופנית של היחיד. "עוד יגיע היום שבו נביט לאחור ונשאל את עצמנו בפליאה מדוע בעצם התייחסנו לצמח המרפא הזה כפי שהתייחסנו" – התבטא הפרופסור לסטר גרינספון, ראש הפקולטה לפסיכיאטריה באוניברסיטת הארווארד, בסרט התיעודי אודות השימושים הרפואיים של הצמח.

כאנאביס מוכר לאנושות מזה אלפי שנים ושימש עוד משחר ההיסטוריה כתרופה טבעית יעילה לשורה ארוכה של מחלות ובעיות רפואיות. עד להוצאתו השרירותית אל מחוץ לחוק, בשנת 1937, היווה הצמח את התרופה החשובה ביותר בתרבותם של שני שלישים מאוכלוסיית העולם. האיסור שעליו החליט הממשל האמריקאי (ובהמשך כפה אותו בעזרת האו"ם על מרבית מדינות העולם) לא נבע משיקולים ענייניים, אלא כתוצאה ממכבש לחצים שהפעילו גורמים כלכליים על פוליטיקאים מושחתים ותאבי בצע. הסיבה: מצמח הכאנאביס ניתן להפיק לא רק מריחואנה וחשיש, כי אם גם עשרות אלפי מוצרים אחרים על בסיס ביולוגי ואקולוגי, כמו תרופות, מזונות, ניירות, בדים, דלקים וחומרי בעירה, שמנים, צבעים, מוצרי טיפוח, חומרי בנייה ובידוד, רהיטים, תחליפים לחומרי גלם כימיים…

(מוטי ארגמן הוא מחבר הספר כאנאביס מריחואנה וחשיש)

כנסו לצפיה בכל פרקי התכנית

1. מריחואנה

בפרק: בעשור האחרון הפכה ישראל למדינה בה הסמים הם נורמה. מה קרה לחברה הישראלית הנוהרת כך אל הסם, מדוע מדיניות האכיפה וההרתעה ארכאית, והאם זאת מציאות שיש למגר. ישראל,2007.

תודה לחברי ותומכי המפלגה שהשתתפו בפרק.

2. אקסטזי

בפרק: לאקסטזי ולתרבות שהצמיח יש משמעות עבור דור שלם. התחקות אחר המשתמשים באקסטזי, וניסיון להתמודד עם שאלות הנוגעות אליו, ולהשפעותיו. ישראל, 2007.

3. LSD 

בפרק: מה ההבדל בין LSD לפטריות הזיה, ומה משותף להם? מה קורה במוח בזמן לקיחת סמי הזיה? מה פירוש המושג "הרחבת התודעה", ואיך כל זה קשור לא-לוהים? ישראל, 2007.

4. קוקאין

בפרק: האופנה של שנות האלפיים – שימוש בקוקאין כסמל סטטוס בקרב אנשי הצווארון הלבן. תיעוד בזמן אמת של שימוש בקוקאין, חשיפה אישית של התמכרותו לקוקאין של המפיק והפרסומאי המצליח איל גפן ותיעוד סצנת המועדונים התל אביבית והקשר שלה להתרחבות תרבות הקוק. ישראל, 2007.

5. כישלון האכיפה

הפרק יציג את הכישלון הממסדי ב"מלחמה בסמים", יסביר מדוע זה קורה, ויציע חלופות להקטנת השימוש בסמים באוכלוסייה. תיעוד נדיר של מבצע משטרתי חמוש של יחידה מיוחדת במשטרה, שמטרתו השתלטות על מוקד למכירת הרואין בדרום, מתחילתו הדרמטית ועד סופו המפתיע. ישראל, 2007.

6. כישלון ההסברה

הפרק יסקור את שיטות ההסברה של אגודת אל סם ושל הרשות למלחמה בסמים, יראיין את מי שאמונים על יצירת המסרים וישאל כיצד ייתכן שמערכת שהפסיקה להאמין בשיטות של הפחדה ממשיכה להשתמש בהן, למרות שכמעט לכולם ברור שהפחדה לא עובדת. ישראל, 2007.

לוח השידורים של התכנית מתוך אתר nrg

על מה סמים דגש: ביקורת באתר nrg

הדוד סם: ביקורת באתר וואלה!

תעבירי את הג'וינט: ביקורת באתר נענע

הפגנת ה-700 אלף: ביקורת "באתר הארץ"

המדיניות הנוכחית

עלה ירוק מאמינה כי אופן הטיפול בבעיות הסמים במדינת ישראל שגוי, וכי יש לשנותו מהיסוד. מדינת ישראל אימצה בצורה עיוורת את גישת "אפס סובלנות" האמריקאית, אשר רואה את המשתמשים בסמים כאויבי המדינה והחברה ואת "מיגור נגע הסמים" כמטרה רצויה, ריאלית והגיונית. תפיסה זו השתרשה ברשויות השונות, והיא גורמת נזק לחייהם של אלפי אזרחים מדי שנה, להתנהלותה של החברה כולה, וליחסה אל החוק ואל נציגיו. באמצעות החדרת ההיסטריה מפני הסמים לחברה הישראלית, נוצר מצב בו למרות כישלונה הברור של מדיניות זו (שיעור המשתמשים בכל סוגי הסמים בישראל עולה, וגיל תחילת השימוש יורד משנה לשנה) לא ניתן פתחון פה לאלה המבקשים לשנותה.

הרשות למלחמה בסמים

• בהצהרת הכוונות של הרשות למלחמה בסמים (להלן: הרמ"ס) נכתב כי אחת ממטרותיה היא "יצירת אקלים חברתי ופוליטי הרואה בשימוש בסמים לסוגיהם אות קלון". במשך שנים הצליחה הרמ"ס ליצור את האקלים המפוקפק הזה בחברה הישראלית, כאשר היא מקפידה להפריד בין צרכני הסמים החוקיים לבין המשתמשים בסמים לא חוקיים, למרות שהחוק אינו מבדיל בין סמים מזיקים יותר ומזיקים פחות. למעשה נקטה הרמ"ס עמדה הגורסת כי בעוד הטיפול בצריכת סמים חוקיים כמו אלכוהול וטבק יהיה באמצעות חינוך, טיפול ומיסוי, הטיפול בצריכת סמים בלתי חוקיים יהיה באמצעות הפחדה, הרתעה, רדיפה וענישה.

• עלה ירוק מאמינה שבעקבות תפיסתה המעוותת של הרמ"ס את הנושא שהיא אמונה עליו, היא נוקטת צעדים שגויים אשר פוגעים גם בצרכני הסמים הבלתי חוקיים וגם בחברה כולה. לשם המחשה, בשנת 2000 בזבזה הרמ"ס 2.5 מיליון שקל (כמעט 10 אחוז מתקציבה השנתי) על הקמפיין "אין דבר כזה סמים קלים", שנועד רובו ככולו להמשך הדמוניזציה של צמח הקנביס ושל אזרחי המדינה המשתמשים בתוצריו (מריחואנה, חשיש וכו'). עלה ירוק מאמינה כי עדיף היה להפנות את תקציבי העתק הללו לחינוך עובדתי לגבי סמים ולטיפול במכורים לסמים קשים, מאשר לתעמולה מעוותת ודמגוגיה זולה.

משטרת ישראל

• עלה ירוק מאמינה כי גם משטרת ישראל אשמה בהמשך מדיניות הסמים הכושלת של מדינת ישראל. למרות ההצהרות היוצאות מצמרת המשטרה מפעם לפעם, כאילו השוטרים משתדלים לתפוס רק את "הסוחרים הכבדים" ולא את המשתמשים, הנתונים מספרים סיפור אחר. בשבע השנים האחרונות חלה עלייה מתמדת במספר תיקי השימוש בסמים שנפתחו בכל שנה, בעוד שמספר תיקי הסחר שנפתחו בכל שנה נותר יציב.
• עלה ירוק אינה מקבלת את טענת המשטרה כי היא אמונה על ביצוע המדיניות אך לא על קביעתה. יותר מ-80 אחוז מעבירות הרכוש בישראל נובעים מכך שהמכורים לסמים קשים זקוקים לכסף בצורה נואשת, על מנת לממן את התמכרותם. הכסף הזה עובר מדירותינו וממכוניותינו הפרוצות אל שוק הסמים הלא חוקיים, מכניס לידיו של עולם הפשע מיליארדי שקלים בשנה, ומאפשר לאנשי העולם התחתון לבסס את כוחם על חשבון כולנו. אנו קוראים למשטרת ישראל להסיק את המסקנות המתבקשות וללחוץ על הממשלה לשנות את מדיניותה. גם בהולנד וגם באנגליה נבעו השינויים במדיניות הסמים מלחץ שהפעילה צמרת המשטרה על הממשל, כאשר הבינה כי אין לה את הכלים המתאימים לטיפול בבעיה.

משרד המשפטים

• עלה ירוק מאמינה כי על משרד המשפטים מוטלת אחריות חלקית ליצירת העומס בבתי המשפט ולעינויי הדין הנובעים ממנו. מעצרם, שפיטתם וכליאתם של עברייני קנביס בלבד עולים למדינת ישראל 250 מיליון שקל בשנה, וגוזלים מבתי המשפט שעות רבות, שמוטב היה לו היו מוקדשות לטיפול בפשעים של ממש. אי לכך, אנו מאמינים כי גם במצב החוקי הקיים כיום, יש מקום להגדרת תפיסתם ושפיטתם של צרכני הסמים כבעלת עדיפות נמוכה ביותר.
• עלה ירוק קוראת למשרד המשפטים לפעול לאלתר לביטול הנוהג המגונה של חיפושים בבתי אזרחים ועל גופם ללא צו. במקרים רבים מדי מתמקמים שוטרים בנקודות מסוימות (למשל, צומת הצ'ק-פוסט בחיפה) ובוחרים לבצע חיפושים גופניים על סמך סממנים חיצוניים (שיער ארוך, פירסינג, בגדים צבעוניים וכו'). גם כאשר לא מוצאים השוטרים את מבוקשם, כפי שקורה ברוב המקרים, קשה מאוד לפעול נגדם, והם זוכים לגיבוי מצד משרד המשפטים ומצד המחלקה לחקירות שוטרים הנמצאת תחת סמכותו. אנו קוראים למשרד המשפטים לקבוע קריטריונים נוקשים לחיפוש, ולא לאפשר את הגשתן של ראיות אשר הושגו באופן בלתי חוקי בבתי המשפט.

מה אנחנו מציעים?

• עלה ירוק מאמינה כי על מדינת ישראל לאמץ את "מודל מזעור הנזק" האירופאי ולכוון את מדיניות הסמים שלה על פיו. בניגוד למודל "אפס הסובלנות" האמריקאי, מטרתו של מודל זה אינה הפסקת השימוש בסמים בחברה, אלא מזעור הנזקים הנובעים משימוש זה. מודל מזעור הנזק אינו רואה בשימוש בסמים דבר חיובי, אך יוצא מנקודת ההנחה כי השימוש בסמים היה קיים בכל החברות המרכיבות את הציוויליזציה האנושית, וכי ימשיך להתקיים גם בעתיד. על פי גישה זו, בעיית הסמים היא בעיה רפואית-חברתית, ואין דרך לפתור אותה באמצעות רדיפה וענישה פלילית. כתוצאה מגישה זו, המשתמשים בסמים אינם נחשבים לפושעים או לאויבי החברה, ואין מקום לחוקי סמים אשר גורמים נזק רב יותר מאשר השימוש עצמו.
• עלה ירוק קוראת להפרדה מיידית, בשטח ובחוק, בין קנביס לסמים קשים, ולהוצאת צמח הקנביס ותוצריו מפקודת הסמים המסוכנים. המצב הקיים, בו מטושטשת ההבחנה בין סוגי סמים, מסוכן לכולנו וכבר הביא לתוצאות קשות. בניגוד לסמים נפוצים אחרים, צמח הקנביס אינו גורם לנזקים מוחיים בלתי הפיכים, ואינו גורם לתלות גופנית או לתלות נפשית חזקה, אך לעתים קרובות נאלצים המשתמשים בקנביס לרכוש מריחואנה וחשיש מסוחרים שיש להם אינטרס לקדם את מכירתם של סמים קשים, אשר יוצרים תלות בסוחר והינם קלים יותר להסתרה (שכן הם בעלי נפח קטן יותר). ההפרדה בין קנביס לסמים קשים כבר נוסתה בהצלחה במקומות שונים בעולם. למרות התעמולה השקרית המופצת על ידי הרמ"ס, המדיניות ההולנדית, המאפשרת רכישת קנביס באופן חוקי, הביאה לירידה בשיעור המשתמשים בכל סוגי הסמים (כולל קנביס), ובעקבות הצלחתה אומצה על ידי מדינות נוספות כמו פורטוגל, אנגליה, בלגיה ושווייץ.
• עלה ירוק קוראת למדינת ישראל לספק טיפול רפואי-סוציאלי הולם למכורים לסמים קשים. אנו מאמינים כי הדרך היחידה לפגוע בשוק הסמים השחור היא לחלק למכורים שאינם מסוגלים להיגמל סם נקי, שאותו יכולה המדינה לספק בעלות של דולר אחד למנת סם. רק בדרך זו נוכל למנוע מהעולם התחתון את מקור המימון העיקרי שלו, ומהמכורים את הסבל וההשפלה הנובעים מהצורך לממן את רכישתם של סמים מלוכלכים באמצעות ביצוע עבירות רכוש. כ-80 אחוז מהאסירים הכלואים בבתי הסוהר בישראל מוגדרים כמכורים לסמים. לעתים תכופות התמכרותם אינה מאפשרת להם לצאת ממעגל הפשיעה והם מוחזרים פעם אחר פעם אל מתקני הכליאה.
• עלה ירוק קוראת למשטרת ישראל להפסיק לאלתר את רדיפתן ו"פיצוצן" של מסיבות מרובות משתתפים בתואנה שהן "מסיבות סמים". אין מסיבה שאין בה סמים, ולא משנה מה סוג המוזיקה המושמעת בה או אם היא מתקיימת בטבע או במקום סגור. עלה ירוק מפנה את תשומת לבם של ראשי המשטרה לכך שעריכת חיפושים המוניים וסגירת מסיבות בעקבות תפיסת סמים על חלק מהמשתתפים מנוגדת לפסיקת בית המשפט. אנו מאמינים כי יחסה המפוקפק של המשטרה לחוגגים במסיבות גורם לניתוק ולניכור של אזרחים רבים, רובם צעירים, מהמדינה ורשויותיה. בנוסף, הוא יוצר אפליה בשטח בין אוכלוסיות מבוססות לבין אוכלוסיות חלשות, שחסרות לרוב גישה לעורכי דין, ומתקשות להיאבק בפעולותיה הבלתי חוקיות של המשטרה.

חינוך

• עלה ירוק מאמינה שיש לחנך את ילדינו לחיים בריאים ולחשיבה לפני מעשה. אנו מתנגדים לשימוש בסמים מכל סוג (בין אם הם חוקיים או לא, פרט לשימוש רפואי) על ידי בני נוער. מאידך, אנו מתנגדים לחינוך שעיקרו עיוות האמת, שקרים גסים והפחדה, ומבקשים לעודד חינוך עובדתי ומדויק אשר יפריד בין סוגי סמים, ובין נזקים אפשריים לכאלה שהוכחו מעבר לכל ספק. כמו כן, אנו חשים שיש צורך לתת מידע על דרכים אפשריות למזעור נזקים שעלולים להיגרם משימוש, כדי לצמצם את כמות מקרי המוות או הנזקים הבלתי הפיכים כתוצאה משימוש לא נכון או מערבובים מסוכנים.
• אנו מאמינים כי טקטיקה של הפחדה והתעלמות מתופעת השימוש בסמים בקרב בני נוער אינה מסייעת למנוע שימוש בסמים, אלא גורמת לחוסר אמון מסוכן כלפי המערכת, ולהתעלמות ממידע על נזקים אמיתיים, שאובד בבליל השקרים. למעשה, אין כיום מערכת שמספקת מענה אמיתי לשאלותיהם של צעירים, והם נאלצים לחפש את המידע ברחוב, לעתים אפילו אצל סוחרי הסמים עצמם.
• עלה ירוק קוראת לרשות למלחמה בסמים, אשר מתווה את מדיניות החינוך לגבי סמים, לכבד את האינטליגנציה של בני הנוער ולספק להם מידע מדויק ונטול פניות בנושא חשוב זה.

קישור למקור

האם יש מקום ללגליזציה לסמים קלים?

רקע

בשנים האחרונות מתנהל ויכוח בנושא יחס החברה הישראלית לסמים הקלים, על רקע העובדה כי מדינות רבות במערב (שוויץ, בלגיה, פורטוגל, אנגליה, קנדה, הולנד ועוד) מסירות את הסנקציות הפליליות המתלוות לעישון והחזקת קנביס.

הויכוח נידון בשני מישורים עיקריים – לגליזציה של הסמים הקלים ודה-קרימינליזציה של המשתמשים בסם.

הקנביס, שם כולל למריחואנה וחשיש, הוא צמח לא רעיל הנמצא בשימוש האנושות כבר למעלה מ5000- שנה כתרופה, וכמקור לסיבים, לנייר, אוכל, דלק, שמנים, צבעים ועוד. כיום ישנם כ200- סוגים שונים של מריחואנה בשוק הסמים, הנבדלים זה מזה בחוזק שלהם, כלומר, בריכוז החומר הפעיל בסם הנקרא THC.

הדיון הציבורי נסוב סביב המונח לגליזציה, שמשמעותו היא חקיקה חדשה, או ביטול חקיקה קיימת, המביאה למצב לפיו השימוש העצמי בסמים (לא סחר בסמים, האסור על-פי חוק) בכללם או בחלקם, יהיה מותר על פי חוק. המצב בישראל כיום הוא, שהשימוש בסם, מכל סוג שהוא, כולל המריחואנה, אסור על פי חוק.

לאור ההתעניינות הציבורית לה זוכה הנושא, וחשיבותו הרבה לחברה הישראלית, נשמעים קולות של מתנגדים מחד ותומכים מאידך, למתן לגליזציה לסמים הקלים. להלן נציג את עיקר הטענות משני צידי המתרס.

מתנגדי הלגליזציה

מתנגדי הלגליזציה טוענים כי, גם הסמים המכונים "קלים" פוגעים במשתמשים בהם, ולכן אסור לתת להם לגיטימציה. לדבריהם, השפעת הסמים באה לידי ביטוי לא רק בפגיעתה השלילית בפרט הצורך את הסמים, אלא גם בפגיעה בסביבתו הקרובה ובחברה בכלל. דוגמא לכך היא השפעתו השלילית של הסם על זמני התגובה ותפיסת המרחב של הפרט, הגורמים לירידה בכושר הנהיגה שלו.

הלגליזציה, לטענת המתנגדים לה, לא תחסל את רווחי סוחרי הסמים, וראיה לכך הם רווחי העתק של חברות הטבק ויצרני האלכוהול.

בנוסף, היא תגדיל מספר המשתמשים שעד היום נרתעו מהשימוש בסמים בגלל אי החוקיות הכרוכה בכך, במיוחד בקרב הנוער, ודוגמא לכך היא הצריכה החופשית של סיגריות, המביאה בני נוער רבים לעשן, דבר שהיה נמנע אם היה אסור בחוק.

לדעת המתנגדים, לא קיימות ראיות מוצקות לכך שהלגליזציה מביאה לצמצום הפשיעה. דווקא הדוגמא ההולנדית, עליה מצביעים תומכי הלגליזציה, העלתה את השימוש בסמים ואת הפשיעה והפכה את הולנד למרכז סחר עולמי בסמים. רשויות החוק המקומיות והאירופאיות משקיעות מאמץ אדיר במלחמה בכך, ועושות זאת בהצלחה מוגבלת.

תומכי הלגליזציה

תומכי הלגליזציה פועלים משני שיקולים עיקריים: רצון להגן על משתמשי מריחואנה מדחיקה לשוליים, הנגרמת עקב מעצר ותביעה פלילית, והבנה כי הפרדה בין שוק הסמים ה"קלים" וה"קשים" תקטין את חשיפת משתמשי הקנביס לקוקאין, הרואין ואקסטזי, המוגדרים כסמים קשים. לטענתם נמצא, כי בהשוואה לסמים אלה, מריחואנה מהווה סיכון קטן למשתמשים.

בהקשר של השיקול הראשון, טוענים התומכים בהפיכת השימוש בסמים הקלים לחוקי, כי יש להפסיק ולהתייחס לצרכני המריחואנה כעבריינים – כלומר יש להחיל הליך של דה-קרימינליזציה, שיוביל להתייחסות למשתמשים בסם כאנשים הזקוקים לתמיכה ולטיפול פסיכולוגי ורפואי על מנת להפסיק את השימוש המופרז, ולא כעבריינים.

לטענתם, הממשלה מוציאה קרוב ל250- מליון ש"ח בשנה, במאבק בצרכני הקנביס (שעות שוטרים, חוקרים, שופטים, סוהרים, החזקת כלואים, קציני מבחן וכו'), שניתן להקצותם באופן יותר קונסטרוקטיבי ופחות נגטיבי.

כמו כן, קיימים ממצאים סטטיסטיים שנאספו ע"י גופים ממשלתיים, המראים כי אחוז מעשני הקנביס עלה ב20- השנים האחרונות באופן דרמטי, ושהגיל בו בני נוער מתחילים לעשן הולך ויורד, כך שקבוצת האנשים שמוגדרים כעבריינים הולכת וגדלה.

לגליזציה, או אי הפללה של משתמשים, תוכל להפנות משאבים אלו לטיפול אמיתי בבעיה של שימוש בסמים בכלל האוכלוסיה, ולתגבור החינוך למניעת השימוש בהם.

הצורך לעדכן את חוק המריחואנה נובע, לדבריהם, מההכרה שהפללת מספר כה רב של אזרחים (20,000 איש בשנה), אשר רובם הגדול הנם צעירים שומרי חוק בד"כ, גורם נזק גדול יותר לאותם אזרחים ולחברה בכלל, מאשר העישון עצמו.

בהיבט הבריאותי – להוציא את הנזקים הכרוכים בעישון מכל סוג שהוא, התופעות השליליות של שימוש במריחואנה אינן שונות מתופעות לוואי הקיימות בתרופות אחרות, וכל שכן באלכוהול.

לטענתם, הנזק העיקרי מהקנביס נובע מאיסורו בחוק ומהיחשפות המשתמשים לסוחרי סמים בשוק השחור, אשר מטרתם העסקית היא מכירת סמים הזייתיים, או סמים קשים וממכרים. המצב הנוכחי, בו הקנביס אינו מופרד מהסמים הקשים מבחינת החוק, מונע את קיומו של רף פסיכולוגי-הרתעתי המשמש גבול בין צריכת סמים קלים לאחרים. בנוסף, אי ההפרדה בין סמים קלים וקשים יוצרת כשל בהסברה הממשלתית נגד סמים, כאשר בעיני החוק השימוש בקנביס כמוהו כשימוש בהרואין.

תימוכין לטיעוניהם הם מוצאים בדו"ח של המכון לרפואה ,U.S. INSTITUTE OF MEDICINE שהוזמן ע"י ממשלת ארה"ב ופורסם בשנת 1999. בדו"ח נמצא כי רוב צרכני הסמים מתחילים בצריכת אלכוהול וניקוטין לפני מריחואנה, ובדרך כלל לפני שהם בגירים, כלומר – רק לעיתים נדירות המריחואנה היא השער הראשון לסמים לא חוקיים. בנוסף, נכתב בדו"ח, כי אין עדויות חד משמעיות לכך שהשפעות סם המריחואנה קשורות בקשר סיבתי לשימוש בסמים לא חוקיים (הסמים הקשים).

כנגזרת מכך, תומכי הלגליזציה תומכים בדה-קרימינליזציה של השימוש בסמים. לדעתם, על החברה לפתח אמצעי הסברה מתאימים (כפי שנעשה עם סיגריות ואלכוהול) על מנת לשמר את המסר של אי-לגיטימציה ובכך להשפיע בצורה טובה יותר על צרכני הקנביס ולהשיג את מטרתה הראשונית – מניעת והפחתת השימוש בסמים מכל סוג שהוא.

הם מנמקים את תמיכתם בכך ב3- מישורים: האחד הוא, שיש לראות במשתמשים אנשים הזקוקים לטיפול, ולא עבריינים, ולכן אין לפעול כנגדם באמצעות החוק, אלא לסייע בידם באמצעות גורמים פסיכולוגיים ורפואיים. שנית, יש להפריד בין המשתמשים שימוש עצמי בסם ובין סוחרי הסמים, שכנגדם יש לדעתם להמשיך את האכיפה בפעולה נמרצת ע"י הרשויות המבצעות; ושלישית, הם תומכים בהפניית משתמשים לאפיק טיפולי במקום לאפיק פלילי כאשר מדובר בעבירה ראשונה של שימוש בסם.

סיכום

בתהליך קבלת ההחלטה באם להביא למצב של לגליזציה בתחום הסמים הקלים, יש לשקול את התועלת מול העלות לפרט ולחברה. במקרה זה, מאחר ולשימוש בסמים יש השלכות, לא רק על הפרט הבודד, כאמור, אלא גם על סביבתו הקרובה ועל החברה בכלל, יש לתת משקל רב יותר לתועלת החברתית. מצב של לגליזציה שלא יבוצע בצורה זהירה מספיק ושלא ילווה בהתניות והגבלות רלוונטיות, עלול להיות בעל השלכות שליליות נרחבות.

מאידך, החלתה של דה-קרימינליזציה בתחום הסמים הקלים, תחת תנאים מסוימים ותוך התייחסות לכל מקרה לגופו, עשויה לשפר את תועלתו של הפרט, הנחשב כיום לעבריין, והן את תועלתה של החברה בכללותה.