מידע נוסף ניתן למצוא באתר עמותת “צמח בר” בכתובת www.medicalcannabis.org.il

 בית המשפט יכריע בקרוב בסוגיה מורכבת: האם ניצולי שואה נמצאים בסיכון מוגבר ללקות במחלת הסרטן? יעקב כפיר, ניצול שואה וחולה בלימפומה: המחלה קשורה לדברים שעברתי כילד

דן אבן, 1/5/2008

בגיל 61, לפני 12 שנים, חלה יעקב כפיר בסרטן הלימפומה, מחלה שעמה הוא מתמודד בקושי עד היום. בין סדרות הכימותרפיה שנאלץ לעבור במרוצת השנים, העריך כפיר כי הגידול הסרטני שהתפשט בגופו קשור בדרך כלשהי לשואה, שאותה שרד בילדותו. בהיותו אחד מניצולי השואה הפעילים במדינה, פתח כפיר לאחרונה במאבק כדי לקבל הכרה בסרטן כמחלה שפרצה בגופו בעקבות השואה.מוקי לנדמן, המתכנסת בבית משפט השלום בתל אביב. בדיון הציג מחקר שבוצע בארץ שתומך בטיעוניו.

משרד האוצר האמון על תשלום הפיצויים לניצולי שואה דחה את בקשתו. זאת למרות מחקר יוצא דופן שנערך בארץ בשיתוף חוקר סרטן בכיר ממשרד הבריאות, שמצא כי בקרב ניצולי שואה קיים עודף סיכון לחלות בסרטן. על סמך מחקרים דומים הכיר מחוז דיסלדורף שבגרמניה בסרטן כמחלה שפרצה אצל ניצולי מלחמת העולם השנייה, עקב חוויות קשות שעברו בילדותם. כפיר החליט להיאבק בהחלטת המדינה, ובחודש הבא יגיעו ממצאי המחקר לפתחו של בית המשפט, שיתבקש להכריע בסוגיה.

“אינני נאבק רק בשם עצמי, אלא בשם אלפי ניצולי שואה שחלו בסרטן, ויוכלו לקבל הכרה לקשר בין מחלתם הקשה לבין זוועות השואה שעברו בילדות”, אומר כפיר. “אני מקווה שהמאבק יסתיים בניצחון הניצולים החולים”.

כיום בגיל 73 כבר התרגל כפיר להתמודדות עם הסרטן, והוא עובר כימותרפיה והקרנות בבית החולים בילינסון. ברבות השנים היה לאחד הפעילים הבולטים במפעל הנצחת השואה ובטיפול בניצולים בישראל. בין היתר היה כפיר מייסד ונשיא של עמותת י”ש, המטפלת בילדים וביתומים ניצולי שואה, והוא משמש עד היום חבר בוועד המנהל של “עמך”, המרכז הארצי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי שואה ובני הדור השני.

כפיר גם הקים מועדון לניצולי שואה בפתח תקווה, שמטפל היום ב-200 ניצולים, ובעבר היה מנהל מוזיאון הלח”י ושירת כקצין בדרגת סגן אלוף. לאחר שפנייתו למשרד האוצר נדחתה, ערער על ההחלטה לוועדת העררים לחוק נכי רדיפות הנאצים בראשות השופט

הרעב לא עובר

המחקר נערך בארץ, מסקנותיו הסופיות התקבלו לאחרונה לפרסום בכתב עת מדעי, והוא מצא קשר סטטיסטי בין הסרטן לבין השואה. את המחקר ביצעו ד”ר נעמי וין-רביב מאוניברסיטת חיפה וד”ר מיכה ברחנא, מנהל המחלקה לרישום הסרטן במשרד הבריאות, ואותרה בו שכיחות גבוהה של סרטן אצל ניצולי שואה ילידי 1920 עד 1945, בהשוואה לקבוצת ביקורת של נבדקים בני אותו גיל, שעלו ארצה מאירופה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.פרופ’ יוסף זהבי ועורכת הדין יהודית ארבל. “מדובר במחקר סטטיסטי אפידמיולוגי ולא מעבר לכך, שכן אין בדיקה פרטנית של קבוצת המחקר”, פסקו חברי הוועדה. “במשך השנים ועם התקדמות המחקר הרפואי מצטבר חומר הקושר לפחות ברמת ההיתכנות בין פגיעות מסוימות הפורצות בגיל המבוגר לבין אירועי השואה, אך אי אפשר להסתפק במעט ומן המעט, לא באשר למחלות סרטן ולא באשר למחלות לב. בהיעדר מחקר של ממש שעליו אפשר לבסס קשר סיבתי, אין מנוס אלא לדחות את הערר”, קבעה הוועדה.

כבר בתחילת הפעילות המחקרית הבחינו שני החוקרים ברמה גבוהה של סרטן בקרב ישראלים יהודים ילידי אירופה וילידי אמריקה, ובהם קבוצה גדולה שעברה את השואה בגטאות ובמחנות ההשמדה. לפי המסקנות שרוכזו לאחרונה באגודה למלחמה בסרטן, המסייעת במימון המחקר, היתה שכיחות הסרטן גבוהה פי 1.14 עד פי 3.42 אצל הניצולים, בהשוואה לבני גילם מקבוצת הביקורת. ככל שגיל הניצולים בזמן השואה היה צעיר יותר, כך גדל הסיכון של ניצול השואה לפתח סרטן. כך, גברים שנולדו בין 1940 ל-1945 אל תוך החיים במחנות, וניצלו ועלו ארצה, היו בסיכון עודף לפתח סרטן פי 3.42, ונשים שנולדו בתקופת השואה היו בסיכון עודף לפתח סרטן פי 2.32.

עם זאת, החליטה ועדת הערר לדחות את ערעורו בטענה כי המחקר אינו מדעי דיו. בוועדה מכהנים, לצד השופט לנדמן, גם הרופא הפנימאי

לא רק דיכאון
כפיר לא אמר נואש, וערער גם על ההחלטה הזו לבית המשפט המחוזי בתל אביב. זה קיבל לאחרונה את ערעורו, והורה להשיב את התיק לוועדת הערר כדי לדון באופן מעמיק בממצאי המחקר. הדיון נקבע לחודש מאי הקרוב. במקביל הוגש לבית המשפט מסמך מאוגוסט 2006, המעיד כי במחוז דיסלדורף שבגרמניה כבר הוכר הסרטן כמחלה שפרצה על רקע החיים באירופה בימי מלחמת העולם השנייה.

הגידולים הסרטניים שאותרו במחקר בשכיחות גבוהה אצל ניצולי השואה היו מגוונים: סרטן המעי הגס, סרטן השד, סרטן הריאה, סרטן בלוטת הערמונית וסרקומה על שם קפושי – גידול סרטני בכלי הדם בעור. לפי הממצאים, נשים שעברו את השואה כילדות עד גיל חמש חלו בהמשך בסרטן השד בשכיחות גבוהה פי 2.4, לעומת נשים שלא עברו את השואה. גברים שעברו את השואה כילדים עד גיל זה חלו בהמשך בסרטן המעי הגס בשכיחות גבוהה פי 10.2, ואצל נשים ניצולות שואה היתה שכיחות סרטן המעי הגס גבוהה פי 3.75.

גברים שעברו את השואה כילדים עד גיל חמש גם היו בסיכון גבוה פי 2.89 לחלות בסרטן הערמונית. כמו כן, גברים ניצולי שואה ילידי 1925 עד 1929 נמצאו בסיכון גבוה פי 2.13 לחלות בסרטן הריאה, ונשים ניצולות ילידות 1930 עד 1934 היו בסיכון גבוה פי 1.92 לחלות בסרטן הריאה.

ניצולי השואה אובחנו כחולים בסרטן בשלבים מאוחרים יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת, ולרוב התגלה אצלם הגידול הסרטני בשלבים מתקדמים הכוללים גרורות. לכן גם שיעורי ההישרדות של הניצולים חולי הסרטן היו נמוכים יותר: אצל ניצולים שנולדו בין 1920 ותחילת המלחמה (1939) נרשם שיעור הישרדות נמוך בחמישה עד 13 אחוזים, כעבור חמש שנים מהתפרצות המחלה.

אצל ניצולים שנולדו משנת 1940 ועברו את ילדותם הצעירה במחנות, היתה אמנם שכיחות גבוהה יותר של סרטן, אך סיכוייהם לשרוד היו גבוהים ב-16.6 אחוז בהשוואה לחולי סרטן מקבוצת הביקורת. “ניצולי השואה החיים בארץ הציגו שיעורי תחלואה גבוהים של סרטן ושיעורי הישרדות נמוכים בהשוואה לילדי אירופה שעלו לפני מלחמת העולם השנייה”, סיכמו החוקרים וין-רביב וברחנא.

השפעת הלחץ

לחוקרים כמה הערכות לסיבות לסיכון העודף לחלות בסרטן אצל הניצולים. “המנגנונים הגורמים התפרצות סרטן אינם ברורים לעומק, אך ידוע שילדים הנחשפים לגורמי סיכון נמצאים בסיכון עודף לסרטן”, אומר ד”ר ברחנא. “למשל, ילד שנחשף לשמש בגיל 12, יהיה בסיכון רב יותר לפתח סרטן עור כמבוגר, מאשר בוגר שנחשף לשמש. ייתכן שהעובדה שהניצולים עברו את ימי השואה הקשים כילדים משפיעה על עודף התחלואה כיום. נוסף על כך, אף שלא הוכח כי לחץ גורם סרטן, הוכח כי לחץ יכול לקצר את תקופת החביון, כך שאדם שנחשף לאזבסט וחייו לחוצים, יפתח סרטן במהירות רבה יותר”.

הערכה נוספת קשורה ברעב שממנו סבלו בימי השואה. “בהולנד היתה תקופה של מצור ורעב קשה בחורף 1943, ושם אותרה במספר מחקרים תחלואה עודפת בסרטן השד ובסרטן הערמונית בקרב ניצולי הרעב”, מספר ברחנא. בימים אלה נמשך המחקר הישראלי, ומתמקד בניצולות שואה שחלו בסרטן השד כדי לברר סיבות אפשריות לעלייה בתחלואה, לרבות תזונתן הלקויה של החולות כילדות במחנות הריכוז.

כפיר נולד בשנת 1934 בעיירה ביוגוסלביה, כיום בקרואטיה. בגיל שש איבד את הקשר עם משפחתו, ונותר רק עם אחיו הבכור. את ילדותם עברו השניים באירופה הנאצית, וניצלו ממוות פעמים רבות. כשהחלו משלוחי היהודים מהונגריה לאושוויץ נעצרה הרכבת שאליה הוכנס בבודפשט, ומסיפונה הורדו 20 ילדים עד גיל 12, ובהם גם כפיר ואחיו. בהמשך התברר לשניים כי האיש שהציל אותם היה ישראל קסטנר, מראשיו ומקימיו של “ועד העזרה וההצלה בודפשט”, שנרצח בתל אביב ב-1957. בהמשך שהו האחים בגטו בודפשט, עד ששוחרר על ידי הרוסים.

לישראל הגיע כפיר בשנת 1947 עם אחיו באוניית המעפילים “כנסת ישראל”, שנתפסה על ידי הבריטים. לאחר שהות של שנה במחנה בקפריסין הצליחו השניים לעלות לארץ, כשכפיר בן 12. הוא נקלט בכפר הנוער כפר בתיה, התגייס לצה”ל, ושירת 26 שנים בחיל האוויר. כיום מתגורר כפיר בפתח תקווה. אחיו גר ביישוב מיתר.

היסטוריה של מחלות

מספר מחלות כבר הוכרו בישראל ככאלה שנגרמו עקב השואה, וניצולים החולים בהן זכאים לקצבה מוגדלת ממשרד האוצר. פגיעות נפשיות כמו דיכאון, חרדה ופוסט טראומה מוכרות כבר שנים כמחלות שנגרמו עקב השואה, ואליהן נוספו בשנים האחרונות מחלות גופניות, ובעיקר אוסטאופורוזיס, על רקע התזונה הלקויה של הניצולים במחנות בילדות שפגעה בבניית העצמות. כמו כן הכירה המדינה באלצהיימר כמחלה שנגרמה עקב השואה. במקביל נדחו בקשות להכרה במחלות אחרות, בהן שחפת.

בינתיים נערכים מחקרים נוספים, העשויים לסייע בעתיד במאבקים להכרה במחלות נוספות. כזה הוא המחקר של המרכז לבקרת מחלות במשרד הבריאות, שפורסם לפני כשנה וחצי, ומצא אצל ניצולי שואה עודף תחלואה ביתר לחץ דם, אירועי לב ואי ספיקת לב כרונית (בהשוואה לבני גילם שלא עברו את השואה).

כפיר מקווה כי מאבקו יישא פרי. “אני הולך למשפט בשארית כוחותיי, כדי להיטיב עם כל ניצולי השואה. אני עצמי לא אתרושש אם לא אקבל עוד כמה מאות שקלים בחודש, אך אם תכיר המדינה בקשר בין הסרטן לשואה, ניצולים חולים יוכלו להסתייע בכסף, לרכוש תרופות יקרות לטיפול בסרטן שאינן כלולות בסל הבריאות או לעבור טיפולים תומכים”, הוא אומר. “אני לא רופא, אבל אני מרגיש שהמחלה שפרצה בגופי קשורה לתקופת השואה שעברתי כילד. יש כאן בארץ סכומי עתק שמגיעים לניצולי השואה, והמדינה מוצאת דרכים להחזיק בכספים האלה. עוד מעט ימותו הניצולים האחרונים, וכבר לא יהיה למי לשלם את הכסף”.

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: “הלשכה לשיקום נכים מכירה את מר כפיר, ותומכת בו כניצול שואה זה שנים. משרד האוצר רוחש כבוד למר כפיר, ומאחל לו החלמה מהירה ממחלתו. המשרד יכבד כל החלטה שתתקבל בנושא מחלותיו של כפיר בבית המשפט “.

אני אחיה

בן 29, מתגורר ברחוב בן יהודה בירושלים, יו”ר מפלגת עלה ירוק משנת 2006.

אוהד, דור רביעי בירושלים, נולד ב-1979 לאב רופא ומרצה בבי”ס לרפואה של האוניברסיטה העברית בעין-כרם, ואם סטודנטית לתולדות האומנות בהר הצופים.

אוהד התחנך וגדל בשכונות הירושלמיות – הגבעה הצרפתית, רחביה וארמון הנציב. אוהד למד בבי”ס – “האקדמיה למוסיקה” בירושלים.

אוהד החל את פעילותו במפלגת עלה ירוק, עת יסד את תא הסטודנטים של המפלגה ב-2002. תא הסטודנטים היה המרכיב היחיד של המפלגה שנותר פעיל לאחר הבחירות ב-2003, ואף זכה להצלחה בבחירות לאגודת הסטודנטים בשנה זו ובשנה שלאחריה.

לאחר שסיים את התואר הראשון במדע המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, אוהד נבחר למזכ”ל מפלגת עלה ירוק וריכז את מערך הבחירות של המפלגה לכנסת בבחירות של 2006. לאחר שהתברר כי המפלגה לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה, יו”ר המפלגה הקודם, בועז וכטל הודיע על פרישתו מפעילות. כמו כן, שלומי סנדק, אשר ליווה את יו”ר המפלגה והיה מס’ 2 ברשימה לכנסת הודיע גם הוא על פרישתו – והנהלת המפלגה בחרה באוהד לתפקיד, וכך אוהד שם-טוב היה ליו”ר המפלגה הצעיר ביותר בתולדות ישראל (26).   כיום אוהד מסיים את התואר השני במדע המדינה באוניברסיטה העברית.

אוהד פרסם מספר מאמרים בנושא הלגליזציה ואף השתתף ונאם בפורומים בינלאומיים בנושא השלום, הלגליזציה והעתיד הגיאופוליטי של ישראל.

יעקב כפיר

יו”ר מפלגת הציונות החדשה למען ניצולי השואה

בן 74. נולד ביוגוסלביה. כשהיה בן 6 נהרגו הוריו ובדרך נס ניצלו חייו. עלה ארצה במסגרת עליית הנוער דרך מחנות קפריסין באונייה “כנסת ישראל” ישירות לכפר הנוער-כפר בתיה. התגייס לצה”ל לחיל האוויר ושירת שם כקצין למשך 26 שנים. היה בין מקימי שלוחת ביה”ס הטכני בירושלים. לאחר שחרורו מצה”ל עבד 15 שנים במשרד הביטחון, כאשר תפקידו האחרון היה מנהל מוזיאון הלח”י.

עם השנים החל להתנדב ולפעול למען אוכלוסיית ניצולי השואה וצאצאיהם. היה בין מקימי עמותת י”ש (ילדי שואה) ובין מקימי עמותת “עמך”. פעיל משפטית לתיקון חוקים המפלים את ניצולי השואה. הופיע בוועדת השופטת דורנר ומנהל משפט להכרת מחלות קשות (כגון הסרטן) כנכות לניצולי שואה. כיום נשיא עמותת י”ש וחבר עמותת “עמך”.

מישל לוין

ילידת ארה”ב, בת 38, מתגוררת בשכונת ארמון הנציב בירושלים, רכזת איכות הסביבה ב”עלה ירוק” משנת 2005.

את פעילותה החלה מישל בארה”ב, בארגון NORML.

כיום מנהלת מחלקת יחסים בינלאומיים ב”עמותת רופאי שיניים מתנדבים לישראל (די.וי.אי DVI)” ומשמשת,  במשרה חלקית, כדוברת באנגלית של החברה להגנת הטבע. לוין מחזיקה בתואר שני בלימודי אמריקה והודו (אוניברסיטת אריזונה) ושני תארים ראשונים – בספרות אנגלית ומדע המדינה. משפחתה של לוין עלתה לישראל לפני עשר שנים מארה”ב וחברה בקהילת קרליבך. אביה של מישל, ד”ר מרטין לי, הינו חוקר בעל שם עולמי בתחום המכשור הרפואי אשר העביר את מרכז הפעילות שלו לישראל.

ניתן ליצור קשר עם מישל במייל michelle@ale-yarok.org

יעקב הולנדר

סגן יו”ר מפלגת הציונות החדשה

יליד פולין. בן 62. דור שני לניצולי שואה. עלה ארצה בשנת 1957,בעלייה מרצון. ספג מהוריו אווירה ציונית וכמיהה לארץ ישראל. הוריו היו פעילים בתנועות נוער יהודיות בטרם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. התגייס לצה”ל לחיל האוויר ושירת כ-27 שנים. החל דרכו כמדריך ומחנך לאלפי חיילים בביה”ס הטכני, ובהמשך ,כקצין, פיקד על יחידות וארגונים לוגיסטיים גדולים וחשובים בחיל. השתחרר בדרגת סא”ל.

בדרכו האזרחית עסק בתפקידי ניהול בכירים בחברות עסקיות גדולות. כיום יועץ לחברות בתחום הניהול והלוגיסטיקה. בזמנו הפנוי עוסק בהתנדבות בקהילה העירונית ובעמותות ניצולי השואה.

אחיה זלייט

בן 30, מתגורר בכפר אדומים, רכז הפעילים במפלגת עלה ירוק משנת 2003

.

.

.

.

.

.

מפלגת עלה ירוק החליטה לרוץ הפעם עם ניצולי השואה. רשימת עלה ירוק שבראשה עומד גיל קופטש – לא הוגשה באופן חוקי. למעשה מדובר על חטיפת המפלגה על ידי אחד ממייסדיה – שלומי סנדק, אשר הציע לקופטש לעמוד בראש הרשימה בתמורה להצבתו שלו במקום השני.

השניים הופכים את מפלגתנו האהובה לבדיחה…

אנחנו מצטערים מאד על כך שליצן אחד – כמו שלומי – בסיוע ליצן שני – כמו קופטש – יכולים להסב נזקים עצומים למפעל החשוב שרבים וטובים עמלים למען הצלחתו זה שנים.

אנו רוצים להבהיר-

עלה ירוק רצה לכנסת ברשימה שנקראת "ניצולי השואה עם בוגרי עלה ירוק".

ברשימה שלנו נמצאים בעלי התפקידים הבאים במפלגת עלה ירוק: יו"ר, סיו"ר, מזכ"ל, דובר, רכזת איכות הסביבה, רכז הפעילים, מועמד המפלגה לראשות עיריית ירושלים – ועוד.

ברשימה של קופטש את שלומי, אין אף לא פעיל אחד בעלה ירוק. שלומי עצמו הוא היחיד שבעברו היה לו קשר למפלגה (אך הוא פרש ממנה לאחר הבחירות האחרונות לכנסת).

אנחנו, שפועלים כבר שנים למען חולים, נרדפי החוק, הקהילה הגאה, הסטודנטים, החיילים והאנשים החופשיים בישראל בכלל – מבקשים את אמונכם.

תודה רבה,

עלה ירוק – עם ניצולי השואה